מפליגים בטורקיה - פיניקה ומערבה
קיץ 2019 הפלגנו לטורקיה, אז עוד לא היתה קורונה 🙂
היחס הרישמי בין המדינות עוד לא היה מפוייס כמו היום, מצד שני גם לא היה כעוס כמו אחרי המרמרה..
אבל הטורקים, לפחות בריביירה הדרומית, היו מפוייסים בהחלט! למעשה הם ממש התגעגעו אלינו אם אפשר לומר, יצאו מגדרם לרצות כל סירה וסירה שהגיעה מהארץ (או מכל מקום אחר) על מנת שנחזור ונספר כמה טוב שם.. ואולי יום אחד תחזור העדנה, יחד עם התיירות והכסף. זה לא סוד שם שארדואן החריב להם את הפרנסה.. תמונות שלו לא תראו תלויות ליד אטאטורק שנמצא בכל מקום, הבן גוריון שלהם, אבי האומה ומייסד האימפריה הטורקית של ימינו.
מגיעים לפיניקה
המרינה הראשונה שהגענו היא המרינה של פיניקה, עיירה מוזנחת ולא מעניינת בעליל (לכן גם אין משם תמונות) שהיתרון שלה הוא הקירבה לישראל והמרינה המאד מסודרת שלהם לצורך כניסה ויציאה. בהמשך כשגילינו את האפשרות ליציאה מקאש כבר לא היתה סיבה לחזור לפיניקה.
https://maps.app.goo.gl/awxS77NHgis26yPa8
הגענו בשעת לילה, חושך מוחלט, ובכניסה קיבלה אותנו סירת העזר של המרינה וכיוונה אותנו למקום מסודר עם מורינגים, חשמל ומים (לפני הקורונה זה עוד היה אפשרי, בקורונה הוקצה רציף מבודד לכך ואסרו על ירידה מהסירה עד לסיום תהליך הכניסה).
בבוקר הגיע הסוכן לקחת את המסמכים, ככה זה בטורקיה, הכל נעשה עם סוכן! יש שאומרים שזו הדרך שלהם לתת פרנסה למקומיים, יש שאומרים שזה בגלל קשיי השפה של נותני השירות (שוטרים, מוכסים וכו') ואני אומר.. למה לא, בכיף! שיעשו את העבודה בשבילי, אני אשטוף את הסירה בזמן שהם יתרוצצו בין המשרדים לחתימות ופרוצידורות שלא לי במילא.
120 יורו עברו לסוכן ומכאן ואילך אנחנו חוקיים להפליג ולהסתובב 90 יום בטורקיה (הויזה האוטומטית שלנו כאזרחי ישראל. אפשר להאריך אותה אם רוצים, בכל מיני תנאים והגבלות.. אבל אנחנו העדפנו לנצל את 90 הימים הבאים שלנו ביוון).
אז כל טורקיה לפנינו.. ואנחנו מתחילים לאט לאט (יבאש יבאש) להפליג מערבה. ככל שמתקדמים מערבה המחירים עולים, התיירים מצטופפים ותנאי השירות משתפרים.. מרינות משודרגות, סירות שירות לממכר.. גלידות, קפה, מאפים ואפילו מעבורת ענקית, שהיא סופרמארקט על המים.. יותר ויותר גולטים וסירות תיירים באתרים מרהיבים והיסטוריים.
יש הכל מהכל.. ולכולם!
הנקודה הראשונה לחקור: קקובה (Kekova)
https://maps.app.goo.gl/weEEcvQP9pKknbjUA
הנקודה שמסומנת היא מרכז המפרץ, המוגן, אשר מוקף הרים ירוקים מכל הכיוונים.. מסביב לה מלא חופים מיוחדים, מפרצים למחקר עם הדינגי והמון היסטוריה.
על קו המים.. מסעדות אותנטיות עם אוכל מקומי מבושל, דגים טריים מהים וגלידה תוצרת בית.. כל מסעדה כזאת בנתה לעצמה רציף עץ רעוע שכזה וחיברה אליו צמיגים ישנים של רכב, התקינה כמה ברווזים לקשירת סירות האורחים ואפילו יש שיתנו חשמל ומים כשירות לאורח.. והכל… כדי שתאכלו אצלם את ארוחת הערב שלכם. אין דיל שווה מזה! אגב.. כמה לירות של ארוחת ערב כן?! זה הכל! וארוחה… מממ.. האוכל הטורקי הוא מהמשובחים.. ומהידיים של המאמות שם שמכינות אותו זה מדהיםםם!
עוד על קו המים.. יש מחדרים פשוטים להשכרה ועד למלונות בוטיק קטנים (אם אפשר לקרוא לזה ככה) הכל צנוע, פשוט ומהמם!
מאחורי כל הטוב הזה שקורה על קו המים נמצאים שבילים מהם ניתן לצאת לטיול במעלה הגבעה אל ומדרגות מאולתרות מימיי אנו באנו.. כשבדרך מרכולים, בתי קפה קטנים וכפריים, דוכנים לממכר תוצרת מקומית, עיזות, תרנגולים וצבים.. כולם יחד 🙂
בסוף העלייה יש מבצר מדהים עם סיפור היסטורי מתקופות שונות ונוףףףףף אמאלה 🤩
בנוסף לכל המפרצים הקרובים מסביב יש אין סוף פינות לעגון בהם ללא רציף.. מעגינה חופשית ועד עגינה ים תיכונית.. מפרצים טבעיים עם פינות בהן מתקיים מפגש של מים מתוקים נובעים או גולשים מההרים יחד עם מי ים מלוחים.. ויחד הם יוצרים אמולסיה ונותנים צבע משוגע למים.. כל זה בנוסף על כך שמסביב הכל ירוק שנשפך לים.. ממש כמו מתוך גלויה, אין לתאר! רק לבחור בNavily נקודה ולזרוק עוגן..
ללא שום דאגות של רוח ים וגלים.. אך כמובן לשים לב בNavionics למכשולים.
אם אמשיך לדבר על קקובה לא ישאר לנו זמן לדבר על קאש 🙂 (Kas) היעד הבא.. שהוא לא פחות יפה ומיוחד!
https://maps.app.goo.gl/BJEwFNPpa99sZgGp7
זאת הנקודה האהובה עלי בקאש, עיר הנופש הטורקית. בקצהו של מפרץ טבעי ועמוק אשר ניצלו את ההגנה שהוא נותן על מנת לבנות מרינה מפוארת!
רציפים צפים מקבילים נכנסים לתוך המפרץ.. מתוך טיילת ברים ומסעדות מפונפנות שבסופה מלון מדוגם עם בריכה על הים! ממש ריביירה.
אבל אני, איש צנוע ופשוט, אוהב להיות על עוגן.. חופשי להסתובב סביב עצמי, לראות את השמש והירח כל פעם בזווית אחרת ולא להיות קשור לאף רציף.. וכאן.. השילוב במפרץ הזה הוא מושלם.. כי יש שלל מקום להוריד סתם עוגן בצורה חופשית, או למצוא פינה ולקשור ירכתיים לאיזה סלע. מסביב שלל מפרצונים, חופי ים מסודרים אך גם פראיים.. עושר של עירובים.
בממשק של המרינה עם המפרץ הטבעי.. בסוף, בפינה, יש תחנת דלק, עמדת שאיבה למיכלים (מים אפורים, הולדינג טאנק וכו'..) ואפילו מספנה עם כמה בעלי מקצוע וחנות מרינה. בקיצור.. עולם ומלואו 🤩
אם כל הטוב הזה לא מספיק…
אז יש את קאש העיירת נופש, שעוד לא התחלתי לדבר עליה בכלל 🙂
אמנם נהלי המרינה קצת מעיבים על המעבר החופשי של העוגנים החופשיים אל העיירה, הם היו רוצים שכולם יעגנו ברציפים וישלמו כסף למרינה, אבל מוצאים את הדרכים לעקוף את זה.. ויוצאים מהמרינה בסוף.. אל עבר העיר, כמה דקות של הליכה לשחרור הרגליים ומגיעים לעיירת נופש רומנטית ומהממת ביופייה, גם לה נמל דייגים קטן ומלא בסגנון יפואי כזה, ולאן שלא פונים.. שוטפים את העיניים בשלל צבעים.
ברים, בתי קפה, מסעדות, דוכנים.. ומה לא.
בימים של שלום בין שכנים יש לא מעט שמציעים שייט לאי היווני הפצפון שממול.. שלא מעט ישראלים מכירים מהפלגות ליוון או ממנה, הלוא הוא קסטלוריזו שלנו 🙂
מי שירצה יוכל גם לצלול באיים הקטנים שבין קאש לקסטלו.. יום הפלגה עם מספר מוקדים לצלילות, בהם תראו בעיקר טנקים ואוניות טרופות משלל המלחמות ההיסטוריות.. אולי כמה צבים ואיזה להקת דגים, בכל זאת רק ים תיכון.
בימי שישי מחוץ למרינה מתקיים שוק ענק! עם מיטב התוצרת החקלאית של האיזור.. סחורה שלא רואים! באים עם שקיות רב פעמיות ועגלה, אם יש, ומעמיסיםםם מכל טוּב.. ובשקלים בודדים.
מדי פעם כשמתעייפים, עוצרים לכוס תה טורקי, עם איזה מאפה טרי שנאפה הרגע בתנור לבנים.
חלום של כולנו שוק כזה בארץ.. אין דברים כאלה!
בקיצור.. קאש, מקום להתאהב בו 🥰
קשה לעזוב מקום כזה.. אבל אפשרי אם חושבים על כך שבהמשך יש עוד מכל הטוב הזה 🙂 ואף יותר..
קלקן:
עוד עיירת נופש קטנה בהמשך הדרך, שהיא תחת אותו מחוז של קאש, לא רחוקה בכלל (פחות משעה באוטו ובערך חמש שש בהפלגה) נקראת קלקן (Kalkan)
https://maps.app.goo.gl/B9A7HWYm1eNGAvDG6
פחות או יותר אותו קונספט של עיירה, עם שלל מקומות בילויי יפיפיים, כפריים, אותנטיים ומיוחדים.. והכל במקום אחד.
המעגן המקומי קטן ובדכ קשה למצוא בו מקום, לכן כדאי להגיע עד שעות הצהריים המוקדמות. העגינה מותרת בצלע הדרום מערבית שלו (היכן שממוקמת הנקודה ששיתפתי) והכל קורה מסביב לו.. ובמעלה הגבעה, דרך סימטאות צרות ומלאות קסם.
מי שלא ימצא מקום במרינה או שבא לו עגינה חופשית.. יכול למצוא שלל פינות חמד מסביב ולבוא עם הדינגי.
היעד אחרי קלקן היה אולודניז (ים המוות) Ölüdeniz
ועליו כבר הרחבתי בסיפור הקודם.. כשכתבתי על גוצ'ק, פטייה והאי גמילר, אז אפשר כאן לעצור. ובהזדמנות הבאה.. אספר על הדרך מערבה מגוצ'ק.. לכיוון נהר הדלייאן, My Marina באקינצ'יק ועד מרמריס והאיזור.
הכותב הוא עודד פריידין – חי על היאכטה שלו בפיראוס ומייסד קבוצת הפייסבוק מפליגים/ות ביוון Sailing Greece