חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יומן מסע באזור האיים הסרונים שונה מהמסלולים הרגילים 23-31/08/2024 – Lady Dasi

גילוי נאות: אני בעלים של באלי 4.1 (BALI4.1) שנת 2020 שעגנה בעונות האחרונות בנמל אלימוס והועברה לעונה הבאה ללפקדה. התוכן אינו מסחרי אך כן חשוב לציין כי היאכטה מושכרת ללקוחות בעלי רישיון סקיפר וניתן לשכור גם סקיפר.

אלימוס > סלמינה > אגיסטרי (מגלאחורי) > אפידוורוס > מתנה (ואטי) > פורוס > אגינה > אלימוס

כבעל יאכטה 4.1 BALI מאובזרת ומהממת, שעגנה תקופה ארוכה במרינת אלימוס אתונה ועשיתי הרבה מאוד פעמים את המסלול המקובל (מתוכם גם פעמיים עם הילדים והנכדים), החלטתי הפעם שאני לא מעוניין במרוץ להידרה שראינו אותה כבר מספיק פעמים ושאני רוצה להפתיע אותם במסלול מעט שונה, כמה שניתן לשנות בסרונים.

יצאנו לשבוע הנפלא 4 זוגות בוגרים – אשתי הדס ואני, 3 ילדינו עם בני זוגם ו-4 נכדים מתוקים בגילאים חצי שנה עד גיל שלוש. התרגשתי מאוד לקראת הטיול הקרוב בעיקר כי ציפיתי להגיע לכל מיני מקומות חדשים לקראת סיום תקופה נפלאה בסרונים. סך הכל עשינו 100 מייל ב-7 ימים, בממוצע שעתיים הפלגה ביום, שזה קצב הפלגה מאוד רגוע ומהנה.

יום שישי: בגלל המלחמה ובעיית הטיסות לקחנו טיסת אחר הצהריים מאוחרת של אל על לאתונה. לאחר הנחיתה במקום לקחת מונית למרינה שעולה כ-50 יורו לכיוון, שמנו פעמינו לחברת השכרה קטנה שאני מכיר ולקחנו 3 מכוניות קטנות. אגלה לכם סוד קטן – באתונה זול מאוד לשכור רכב קטן ולפעמים זה אפילו זול יותר מהמונית, גם אם הרכב עומד שבוע בחניון העפר של המרינה. לאחר קבלת המכוניות נסענו לדירה הגדולה שהזמנו בפאתי המרינה. עד שהילדים התארגנו אני כבר נכנסתי לרכב ונסעתי לראות את ליידי דסי שלי שכבר חזרה משבוע הצ'רטר שלה.

באופן כללי אני תמיד נוהג לקיים שיחת חולין קצרה עם הסקיפר שסיים שבוע על היאכטה, לתחקר אותו אם היו בעיות או תקלות על מנת שלא יהיו לי הפתעות. ואכן כמו שהליידי תמיד מתנהגת, גם השבוע היא התנהגה למופת בלי תקלות אבל שמתי לב שהגאנגוואי (גשר המעבר לרציף) לא במקומו. לאחר תחקור קצר של הסקיפר הבנתי שבאחת המרינות הוא נסע אחורה ולא שם לב שהגשר למטה והוא נכנס ברציף ועיקם אותו. אנשי kavas, חברת הצ'רטר אשר מתפעלת לי את היאכטה כבר פירקו אותו ושלחו לתיקון, ולאחר שיחה קצרה עם מנהל הרציף של קאווס והובטח לי שעד מחר בשעה 11:00 הוא יהיה מוכן ומורכב על היאכטה.

אחרי שקיבלתי את "המנה" היומית שלי של הסירה, חזרתי למשפחה ויצאנו לאכול אצל ידידי ואסליס בעל מסעדה/טברנה באחד הרחובות הקטנים מול המרינה. אצל ואסיליס אוכלים אוכל יווני טוב טרי טעים ובמחיר הוגן לחלוטין והכי חשוב במרחק הליכה מהמרינה.

יום שבת: התעוררנו אחרי שינה טובה ואכלנו ארוחת בוקר בדירה וכמו צוות מיומן התחלקנו למשימות: הדס אלון וליאור נוסעים לעשות קניות בסופר, דור נוסע להשלמות בג'מבו בשביל עוד קצת משחקים לנכדים, אני ואחיש ניגשים למחסן להביא את הציוד הפרטי שלי (לול לתינוקת, קייק דו מושבי, סקוטר, סאפ ועוד צעצועי ים) לליידי דסי ואז ניגשים לסירה ומתחילים לארגן אותה ליציאה. בזמן שצוות הניקיון של קאווס כבר מסיים את הניקיון קיילי וגל מעסיקות את הנכדים בדירה.

ב-11:00 כמובטח הגאנגוואיי מגיע ומורכב ובינתיים כולם מתחילים "לטפטף" לסירה. בזריזות כולם מעלים את הקניות, המזוודות, העגלות והנכדים, צוות הרציף נותן לי את הטרנזיט לוג חתום על ידי משטרת הנמל ואנחנו די מוכנים ליציאה. עושים בדיקות אחרונות, מיכל מים מלא אבל חסר עוד פנדר אז אנחנו מחכים שיביאו לנו אחד נוסף, בודקים מכשירי קשר וניתן לצאת. אני שוב עושה בדיקת מזג אוויר אחרונה ורואה שהים סביר עם רוח קלה ומחליט סופית לצאת.

אני מניע מנועים, בודק הצמדות, מפעיל מכשירים, הצוות כבר כל אחד במקומו, משחררים חבלים ויוצאים מהמרינה הצפופה לאט לאט. כשיצאנו מהמרינה רוח נעימה קיבלה את פנינו ואיתה מעט גלים בגובה חצי מטר, חלק מהמשפחה עלתה למעלה לגשר לשבת על המרבצים ולארח לי לחברה ואני כבר חושב לעצמי כמה טוב שיש לי בתוכנית לג קצר של כ-10 מייל לכיוון סלמינה ולא את ה-25 מייל הרגילים לאגינה. הסירה תופסת כיוון ומהירות של 8 מייל לשעה ותוך שעה וקצת אנחנו כבר מגיעים למי התכלת של מפרצוןPeristeria  . מפרץ יפה שבמרכזו 2 איים שיוצרים לגונה עם מי טורקיז. זריקת עוגן מהירה וחלקנו כבר במים. לאחר התרעננות ובדיקת מזג אוויר נוספת עולה שהלילה תהיה לנו רוח מזרחית ואני מחליט שלא אקח סיכון כי המפרץ פתוח למזרח ואני מתחיל לחפש מקום בטוח לעבור את הלילה. אני מזהה במפה 2.5 מייל מאיתנו את כפר הדייגים הקטן GYALA עם מרינה קטנטונת שמוגנת מרוח מזרחית שעשויה להגיע בקרוב. אני מחליט לעבור לשם ואנחנו מעלים את הצעצועים שבמים, מרימים עוגן ואנחנו מפליגים לכפר. לאחר כ-20 דק׳ הפלגה אנחנו נכנסים למפרץ. בגלל השעה כל הרציף כבר מלא ואני שוקל לזרוק עוגן במרכז המפרץ המוגן או להתחבר לקצה הרציף באופן מאוד לא קונבנציונלי. הצוות מוכן לאתגר ואנחנו זורקים עוגן ומבצעים גישה אחורה לעגינה ים תיכונית לקצה הצר של הרציף, כרגיל ביוון מיד צץ לו מישהו על הרציף שמוכן לקבל את החבלים, ובגלל רוחבו הצר של הרציף אני מנחה לקשור בהצלבה, כלומר חבל ימין לצד השמאלי של הרציף וחבל שמאל לצד ימין. זה עושה את העבודה מצוין ואנחנו נקשרים במהירות ומורידים את הגינוואי אך מגלים שחסר לנו מטר, שחרור של חצי מטר בשרשרת העוגן ומתיחת חבלים פותר את המרחק וניתן לרדת בכיף לרציף.
משום מקום מגיע דייג מקומי נחמד שגם אומר כמו שצפינו שהלילה תהיה רוח מזרחית והוא ממליץ להוסיף עוד חבל מהברווז השמאלי באמצע הסירה לסלעים. אני לא מתווכח עם ניסיון של דייגים ומוסיף למרות שבבוקר הסתבר כמיותר אבל עדיף כך מאשר לגלות באמצע הלילה שחסר לי חבל ואני מתנדנד. ברציף אין מים וחשמל אבל מאחר ויש לנו גנרטור ומתפיל מים כך אנחנו פשוט מפעילים אותם ממלאים מיכל מים מלא, הפנלים הסולריים דואגים לתאורה ובלילה מפעילים מזגנים. מאחר ותכננו לעשות את הלילה על עוגן והכנו אוכל אנחנו אוכלים בסירה ואחרי שהנכדים נרדמים אנחנו עוברים לקוקפיט הקדמי המרווח עם השולחן המזרונים והכורסאות ונהנים מאור הירח, קצת צחוקים אלכוהול ולילה טוב.

יום ראשון:  קמנו בבוקר והנכדים ביקשו לרדת לרציף לטייל ולהיכנס לשחות בחוף הרחצה הקטן של הכפר. הנחת שלי זה לראות את הנכדים נהנים אז הוצאנו להם את סקוטר ועוד משחקים. לאחר התארגנות בוקר שהתארכה עד לפני הצהרים בהתאם להנאה של הנכדים החלטנו לעזוב ולצאת מערבה שוב אל עבר אי פחות מוכר לא מיושב במרחק שעת הפלגה (8 מייל) שנקרא Ágios Ioánnis. למעשה זהו מקבץ של 5 איים לא גדולים די מבודדים עם מספר מפרצים מקסימים ומי טורקיז ולמרות שהיינו בשיא העונה המקום היה ריק. באזור הצפון מזרחי של האי יש אי מכוסה מים והעומק עומד על 3 מטר, לנו זה דווקא היה נחמד לזרוק עוגן בנקודה הזו בגלל שהים היה פלטה אז זה הרגיש כאילו היינו באמצע הים אבל מתחתנו היה עולם ומלואו. עגנו מעל האי פתחנו את "דלת המוסך" של הסירה כך שאוויר נפלא נכנס לסלון וירדנו לצלול. הנכדים שחו וכולם נהנו, עשינו ארוחת צהרים מאוחרת בסלון הגדול ושוב הרמנו עוגן עם הפנים דרומה לכיוון Megalochori שבאי אגיסטרי. עוד לג קצר של 7 מייל ופחות משעת הפלגה הגענו למרינה באגיסטרי. הרבה זמן רציתי לעצור באגיסטרי אבל היא תמיד עמוסה והפעם מאחר ואנחנו כבר ב"פאזה" אחת אחרי כל השייטים שעשו את הלילה באזור אגינה והמשיכו דרומה, למרות שהגענו למרינה די מאוחר מצאנו מקום עגינה במזח החיצוני. שוב עגינה עם עוגן וחבלים למזח, לא הספקתי להתארגן וכבר הילדים והנכדים בדרכם לחוף החולי בקרבת המרינה. בזמן שכולם הולכים להנות ולרחוץ, הגיע נציג המרינה לחייב 11 יורו על העגינה והציע לנו כרטיס מים וחשמל בעלות פיקדון של הכרטיס כ-16 יורו וטוענים אותו בסכום המבוקש. לי כבר היה כרטיס כי האי אגיסטרי והאי אגינה זו אותה החברה ומשתמשים באותו הכרטיס אז רק טענתי אותו והצטרפתי לכולם בחוף. גל בתור קצינת אירועים הלכה לבחון טברנות והזמינה לנו מקומות לארוחת ערב מול הים בטברנה של Kafenes to mantraki. בדיעבד בחירה מעולה! הייתה ארוחת ערב נפלאה עם אוכל יווני טעים. בכלל מגאלוחורי התגלתה כעיירת דייגים מקסימה עם חיסרון אחד שהמכולת נמצאת במעלה גבעה גבוהה.

הידרה

יום שני: המשכימים נשלחים להביא מצרכים טריים וקרח מהמכולת למעלה, לאחר קפה טוב של בוקר ממכונת הנספרסו (גל הטילה וטו שחייבים מכונה אז קניתי אחת לסירה) החלטנו להמשיך להפליג מסביב לאי למספר מפרצים נפלאים שנמצאים בדרום מערב האי. הפלגה קצרה של כחצי שעה (3 מייל) והגענו למפרצים היפים. אך תוכניות לחוד ומצב הטבע לחוד. הרוח התחילה לנשב מצפון וגם הגלים עלו כך שלא נעים לעגון במפרצים הללו ואני שוב משנה תוכנית ומקיף את האי הקטן Dorousa  על מנת להגיע לצידו הדרומי המוגן מהרוח. החלטנו לזרוק עוגן בקרבת הספינה הטרופה ששקועה בעומק של 8 מטר ולמרות הים השקט מהחשש לשינויי הרוח החלטתי להוריד שחיין ולהיקשר אחורה לסלעים עם חבל אחד. הנקודה מתגלה כנפלאה, הילדים לקחו את המסכות והשנורקלים וצללו עם הסקוטר לעבר הספינה כשפתאום הגיעה סירת צוללים שירדו עם מכלים לספינה ונוצר חיבור טוב איתם. גם האחרים נהנו מהסאפ והקייק ולמרות הרוח הצפונית החזקה בנקודה זו הכל היה שקט ונעים לכן אנחנו מחליטים להאריך את ההפסקה. אחר הצהריים יצאנו ללג קצר של 7.5 מייל מערבה לכיוון מפרץ Epidaurus, עיירה עם נמל קטן שניתן להיקשר לרציף ולקבל חשמל ומים. לטעמי המקום פחות מוגן מרוח צפונית לכן אני מחליט למצוא מקום בחלקו הצפוני של המפרץ המוגן מרוחות צפוניות מחד אך קרוב לעיירה מאידך. זרקנו עוגן כ-45 מטר, 2 חבלים אחורה לסלעים ואנחנו עגונים מאוד מאוד חזק. שוב הקייק הסאפ והדינגי מורדים למים, אנחנו במרחק קצרצר מהחוף הצפוני כך שניתן לרדת לחוף עם הקייק או הדינגי ולבקר בעיירה ברגל. ירדנו לטייל ברגל ולאכול קצת גלידה עם הנכדים, בעיירה יש מסעדות, סופרמרקטים, מאפיות ושתי חנויות דגים טריים. במהלך הסיבוב החלטנו לשנות תוכניות ונכנסנו לאכול במזללה של גירוס ונהנינו מאוד מהטעמים היוונים. עשינו עוד סיבוב קצר וחזרנו לסירה להשכיב את הנכדים. בשעות הערב המאוחרות כל מי שלא היה במשמרת נכדים עלה על הדינגי ויצאנו לבר בעיירה לשנות אוירה. אגב, ההחלטה להתקין בסירה גנרטור מיזוג אוויר ומתפיל מים הוכיחה את עצמה שוב כי היא זו שאפשרה לנו גמישות מלאה בקבלת ההחלטה היכן נעביר את הלילה.

מי שמתעניין בעתיקות ובהיסטוריה היוונית יכול לשכור אופנוע או רכב ולנסוע למרחק של כ 15 ק"מ 25 דק אל אתר העתיקות של העיר העתיקה אפידוורוס עם התיאטרון העצום שהשתמר בו. אצלי זה לא עניין אף אחד.

יום שלישי: התעוררנו ליום שימשי נפלא ולאחר האספרסו של הבוקר והתארגנות קצרה החלטנו להפליג אל העיר העתיקה הטבועה של אפידוורוס הממוקמת כ-1.5 מייל דרומה מאיתנו. שני מפרצים דרומה יותר ומצאנו את העיר השקועה מתחת למים בעומק של 1.5-2.5 מטר (ניתן לזרוק עוגן מחוץ לעיר בעומק 3 מטר). לאחר עגינה זריזה חבשנו מסיכות ושנורקלים ויצאנו בשחייה אל העיר העתיקה המעניינת. גם הסאפ, הסקוטר והקייק מורדים וכולנו מבקרים בעיר, בגלל המים הרדודים והצלולים אפשר לראות נפלא את כל החדרים ובחלקם ממש ניתן לעמוד על ריצפת החדר. כל הפעילות הזו עושה אותנו רעבים מה שמחייב ארוחת בוקר מאוחרת! דלת המוסך מורמת, הסלון נפתח לרווחה ואנחנו יושבים לאכול בכיף. נפרדנו מאפידוורוס ויצאנו דרומה אל חצי האי מתנה, הפלגה קצרה של כ-8 מייל עם רוח גבית/מלאה טובה. החלטתי לאתגר את הליידי שלי והרמנו מפרשים לתצורת פרפר והגברת ממש הפתיעה אותי במהירות שצברה. וכך ברוח נעימה ושקט כייפי, כל הנכדים משחקים בקוקפיט הקדמי, הפלגנו בכיוון דרום מזרח אל המפרץ של מתנה כשכיוון הכללי הוא כפר הדייגים הקטן ואטי. לפי המפות והאפליקציה לכפר מרינה קטנטונת עם כניסה צרה ולא פשוטה, אפילו חששתי שלא יאפשרו לקטמרן להיכנס אבל באופן מפתיע רוב המזח מוקצה לאורחים כך שהתקבלנו בזרועות פתוחות. בגלל הגודל שלי העדפתי לעגון יותר לכיוון הפתח של המרינה מה שאפשר לי לזרוק את העוגן רחוק ולהוציא יותר שרשרת וכדי להיות בטוח יותר קשרנו 2 חבלים למזח. המרינה בנויה בצורה כזו שיש לה 2 פתחי יציאה ולכן יש תחלופת מים גבוהה, המים צלולים ורוב האנשים נכנסים לשחות ליד הכניסה למרינה. גם אנחנו נכנסו לטבול למרות שבמרחק קצר יש חוף רחצה מוסדר. הנכדים הלכו לישון צהרים ושוב אני והפתורים מלשמור על הנכדים ביקשנו מנהג המונית היחיד בכפר שייקח אותנו ל-Peristeri Cave  מערה קרסטית מעניינת עם אגם מים מתוקים שנובע במרכזה. אני מזהיר שחובה לקחת נעלי הליכה בגלל שהעלייה והירידה למערה מאתגרות מעט! שימו לב שהביקור במערה הוא על אחריות המטיילים בלבד. בסיום הביקור הנהג המתין לנו והחזיר אותנו לרציף, שם המתין לנו החתן של בעל הטברנה (בחור אנגלי שהתאהב בבת של בעל הטברנה והתחתנו). הבחור שהיה סופר שרותי וכמובן דובר אנגלית רהוטה, סידר לנו שולחן ארוך ויפה על הרציף מאחורי הסירה (כאמור חנינו בקצה המזח אז הם דאגו לערוך לנו שולחן במיוחד באזור זה). מבחינתנו זו הייתה הפעם הראשונה שיכלנו להנות מארוחת ערב מפנקת ושקטה רק המבוגרים כשכל הקטנים ישנים במיטות במרחק של מוניטור מאיתנו, לכן חיממנו לילדים משהו קל לאכול במיקרוגל של הסירה והשכבנו אותם לישון. בכללי כיף לא נורמלי לקבל ארוחת ערב על הרציף מול הסירה.

יום רביעי: לאור בקשה של כל ילדי לבלות את הערב בעיר התוססת פורוס אנו יוצאים מוקדם מואטי ללג של 16 מייל להקיף את כל חצי האי מתנה על מנת להגיע ללגונה של פורוס. לאחר הכניסה ללגונה בחרנו במפרץ ELIES  שפחות מתוייר ממפרץ הרוסים בו עוגנים כולם, זהו מפרץ לא עמוס עם מי תכלת לא עמוקים שמאפשרים עגינה נוחה לאחר הלג הארוך. ירדנו למים לשחות ושוב כל הצעצועים בחוץ, חיממנו במיקרוגל ארוחת צהרים ופשוט נהנו מהשקט שהצלחנו למצוא. תכננתי גם להפליג לכיוון הספינה הטרופה של רודני ולצלול סביבה אבל שאר המשתתפים רצו להישאר במפרץ ולכן זה ירד מהפרק. מניסיון הפעמים הקודמות, אני מאוד ממליץ לצלול בספינה הטרופה! מספיק שנורקל כי היא תקועה על שירטון מעל פני המים. אחר הצהריים שחררנו חבלים והפלגנו ללג קצר של 2.5 מייל לכיוון העיר פורוס. בעיר יש הרבה מאוד מקומות עגינה באזור המרינה החדשה ורוב השיטים ניגשים לעגון בצפון העיר באזור המזחים הצפים בעוד שאנחנו דווקא אוהבים לעגון לאורך התעלה. חלק מרציף העגינה הוא לונג סייד ובחלק המזרחי יותר העגינה יותר מאתגרת כי היא ים תיכונית כשאת העוגן צריך לזרוק מהצד השני של התעלה כאשר בתעלה יש כל הזמן תנועת סירות בשני הכיוונים. למרות זאת אני מעדיף לעגון שם כי כל הטברנות הטובות והמועדונים של חיי הלילה ממוקמים באזור זה. ניגשנו לתעלה ולמזלנו הטוב מצאנו מקום להשתחל בו עם הליידי שלנו ממש מול המליבו בר שזה המקום המועדף על ילדי חובבי הברים. הצוות המיומן שלי התארגן ובמכה אחת למרות רוח הצד הצלחנו להידחס בין שתי סירות, חיברנו חבלים, מתחנו עוגן ויאללה אפשר לצאת לטייל בטיילת של פורוס. שוב גל קצינת האירועים של המשפחה סוגרת עם הטברנה שליד היאכטה שולחן על הרציף מאחורי היאכטה כך שנוכל לאכול רק המבוגרים בזמן שהקטנים ישנים בסירה. בשעות הערב המאוחרות כשהברים נפתחו יצאנו להנות ולרקוד במרחק מוניטור מהנכדים. לילה טוב פורוס.

יום חמישי: בבוקר דור קפץ לבית קפה Serenità Poros להביא את קרואסון הפיסטוק המפורסם שלהם שהוא חובה למבקרים בעיר ולצערנו הם לא אופים יותר מ-10 יחידות כל בוקר אז אני ממליץ להקדים לקנות. אלון ניגש לשוק הדגים לקנות מהדייגים מה שנשלה הבוקר מהים שנוכל להתפנק בארוחת הצהריים, אני קניתי 2 מנורות לד חדשות לבימיני של הליידי שלי ויאללה לשחרר חבלים. גם כאן היציאה דורשת תשומת לב מיוחדת לאור התנועה הרבה בתעלה מאחר והעוגן שלי זרוק בצידה השני. העוגן למעלה ואנחנו יוצאים מזרחה הפוך מהתנועה של כולם שחוזרים מאזור הידרה ובלג קצר של 7 מייל אנחנו מקיפים את האי למפרץ קסום ולא מוכר הנמצא בצפונו של האי פורוס – מפרץ Vagionia . המפרץ מוגן מאוד, נוח לעגינה עם אפשרויות שחייה לרוב ואפילו חוף ים קטן. אנו מגיעים ונשארים רק על העוגן ולאחר שחיה קצרה מכינים ארוחת צהרים מהדברים הטובים שאלון קנה בשוק הדגים. הזמן רץ לו בנעימים ולמרות שזה מקום מעולה לעבור בו את הלילה האחרון אני מעדיף להימנע מלג ארוך למחרת בדרך לאלימוס. החלטתי לקצר טווחים ולהתקדם לכיוון המרינה של הכפר אגיה מרינה שנמצאת באי אגינה, לג רגוע של 13 מייל כשכולם יושבים למעלה בגשר העליון. בכניסה למרינה ובמפרץ החיצוני יש מקום לכמות די גדולה של סירות, למזלנו כשהגענו מצאנו מקום להיקשר לרציף המסודר ועד הלילה כל המפרץ התמלא בסירות שעברו את הלילה על עוגן (כשאנחנו הגענו הרציף עדיין היה בבנייה אבל אני מאמין שבעונה הבאה ניתן יהיה להתחבר למים וחשמל באמצעות הכרטיס חשמל ומים מאגיסטרי). הכפר עצמו מאוד יפה עם רחוב מרכזי שוקק חיים עם חנויות מזכרות, מסעדות, המבורגר טוב טברנות ועוד. לאחר התארגנות הזמנו מקום בטברנה AKROGIALI הנפלאה של פבלוס, מנהל הרציף במרינה, טברנה קטנה שנראית לא מבטיחה וממוקמת על החוף עצמו ומגישה אוכל מעולה ובייתי, שימו לב שחייבים להזמין מקום מראש כי יש לפבלוס רק 10 שולחנות. בסיום הארוחה עלינו לרחוב הראשי להתפנק מהקינוח המקומי. אם אתם כבר באגינה אל תפספסו את הפיסטוקים המעולים של האי! הפיסטוקים הטובים ביותר ביוון, פיסטוקים אדומים מיוחדים וטעימים. כמובן שניתן לרכוש במכולת וגם בכל החנויות ברחוב הראשי. בכפר יש מספר ברים מוצלחים לשבת ושתות קצת אלכוהול לפני השינה שאנחנו כמובן שלא פספסנו ובדקנו את איכות הקוקטיילים. לילה טוב ומבושם.

יום שישי: יום הפלגה אחרון. הנכדים רצו לרדת לחוף הים החולי המקסים שמול היאכטה ופשוט להנות מיום רגוע של משחקים בחול ובמים. לא מיהרנו לשום מקום מאחר ונותר לנו לחצות את המפרץ בלג של 14 מייל עד לחניה הקבועה של ליידי דסי, לכן אפשר להתפנק עם הנכדים בחוף. אחר כך עלינו לכפר לאכול גירוס לצהרים באווירת סוף הפלגה רגועה ולא לחוצה. אחר הצהריים התארגנו, שחררנו חבלים, התחלנו להעלות את העוגן ומשב רוח חזק מאוד נכנס ממזרח הוציא את הסירה מאיזון והקשה מאוד על הרמת העוגן. עם המזל שלנו בלילה מישהו זרק עוגן על העוגן שלנו ונוצר סלט עוגנים. תפעול מהיר של נוהל שחרור סלט עוגנים ויצאנו לדרכנו לכיוון אלימוס. יצאנו מהמרינה והקפנו את האי והצטרפנו למחזה המרהיב של עשרות סירות שמפליגות במקביל ובטור ונראים כמו ארמדה צבאית שבדרכה לכבוש את אלימוס. בזמן הזה כולם התחילו לארגן את היאכטה על מנת שהכל יהיה מוכן בהגעה למרינה כך שנוכל להתקלח צ'יק צק ולצאת למסעדה טובה. לאחר שעתיים של הפלגה הגענו לפתח המרינה ונכנסנו לאט לחנייה הקבועה של ליידי דסי, הורמו חבלי מורינג מקרקעית המרינה בעזרתו האדיבה של צוות הרציף של חברת קאווס, קשרנו חבלי ירכתיים וצוות הרציף התחיל צ׳ק אאוט זריז וענייני לבדוק כמובן שאין נזק לסירה או משהו שיפריע להשכיר אותה שבוע הבא. לאחר התארגנות מהירה ומקלחות רצינו אוכל מעט שונה ויצאנו למסעדה יפנית The Sushi Bar בקרבת המרינה (הגעה עם רכב או מונית) בניהולו של שף יווני שעבד ביפן מספר שנים ומכין אוכל מעולה! סושי מרקים ודגים נאים שהם חגיגה לפה ולעיניים. לילה טוב אלימוס.

יום שבת: עד השעה 09:00 צריך לרדת מהיאכטה, הילדים והנכדים שלי עולים על המכוניות שלהם בדרכם לשדה התעופה לטיסה הביתה. אנחנו נשארים ברציף בבית הקפה המקומי בזמן שצוות הניקיון של קאווס נכנס לנקות את ליידי דסי וממתינים להגעתם של חברים שרק נחתו ובדרכם אלינו לצאת לעוד שבוע נפלא בסרונים אבל זה כבר לסיפור מסע אחר…

מידע נוסף:

הכותב כאמור הינו בעלים של באלי 4.1 (BALI4.1) שנת 2020 שעגנה בעונות האחרונות באלימוס והועברה לעונה הבאה למרינה לפקס בלפקדה. היאכטה מושכרת ללקוחות בעלי רישיון סקיפר וניתן לשכור גם סקיפר ו/או מארחת/שף.  בבאלי 4.1 יש את קונספט ה-Open Space הייחודי המציע חוויית מגורים מושלמת בין פנים לחוץ. ליאכטה דלת מוסך מתהפכת כך שאזור הקוקפיט והסלון מתמזגים לחלל אחד. הקוקפיט הקדמי מציע מרחב לישיבה נוחה ולשיזוף, הגשר העליון מוצל עם כורסאות רביצה ומזרוני פינוק, היאכטה מתאימה ל-4 זוגות או למשפחה.

אבזור: גנרטור, מיזוג אוויר מלא כולל בסלון, מתפיל מים, כננות חשמליות, שירותים חשמליים, מכונת נספרסו, מיקרוגל, 4 קבינות זוגיות ממוזגות עם מקלחת ושירותים צמודים + 2 קבינות יחיד. לפי בקשה מראש ניתן להפוך את שולחן הסלון למיטה גדולה נוספת.

ניתן להזמין את היכטה ישירות ב Sailing Around  במחירים מיוחדים, בנייד 054-5691589

לשאלות נוספות אודות המסלול  ניתן לפנות לאבנר זינגר – נייד: 0526640881

הטופס נשלח בהצלחה.