הביקור הראשון שלי בהידרה המדובר היה בתחילת אוקטובר 2019, הגעתי עם ביתי הצף ⛵ מהארץ.
היה זה יום שישי ותנועת סירות הצ'ארטר, שבדר"כ ממלאת את המעגן ומפרצי האי, היתה דלילה עד לא קיימת. זוהי שעתם לחזור למקום מוצאם לקראת חילופי מפליגים ויציאה לשבוע חדש. בכל מקרה באתי מוכן לכך שבנמל אני לא הולך לעגון אחרי כל סיפורי האימה ששמעתי על המקום. פני היו למפרץ מנדרקי הממוקם טיפה מזרחית מהמעגן וממנו ניתן להגיע ל"עיר" ברגל, בדינגי או בטקסי בואוט. בהידרה אין כלי רכב ממונעים (חלום!) ואלו הם דרכי ההגעה היחידים נכון גם לשאר המקומות באי, החמורים עדיין שם כ"גימיק", בעיניי כל הצער בעלי חיים הנוראי הזה חייב להיפסק! הגיע הזמן להתקדם לאלף הנוכחית.
על מפרץ מנדרקי קראתי טוב טוב באפליקציית שיתוף המידע Navily הנהדרת (לא זז בלעדיה לשום מקום), והיה לי חשוב להימנע מהחלק המערבי/צפוני של המפרץ בו קראתי שיש עוגנים נטושים, שרשראות ושלל מתכות כבדות על הקרקע העמוקה ממילא (כ15-20מטר) העלולים לתקוע את העוגן ולייצר עבודה לצוללן המקומי ולהוסיף הוצאה לא צפויה לתקציב ההפלגה. עגנו בחלק הפנימי, שהוא רדוד יותר וקרוב יותר לחוף, לטובת הליכה לעיר. המפרץ היה ריק למדי, זה היה מוזר לי, עדיין לא קורונה ובסך הכל תחילת אוקטובר, הידרה אחד האיים שהעונה בהם נמשכת הכי מאוחר בגלל האטרקטיביות של האי והקרבה לאתונה. לאונרד כהן קנה בית באי והעלה את ערך הנדל"ן באי לשמיים ואת הפופולריות שלו עוד יותר ממה שהייתה!
היו ימים של ים פלטה/שמן/שטיל.. לכן היה אפשר בקלות עם הדינגי לתור את האי. המעגן המרכזי היה גם כן ריק כמעט לגמרי בצהרי היום המאוחרים אפילו, לא האמנתי שיש מקום. בערב כבר עשינו סיור רגלי לעיר כדי לא לחזור בלילה שיכורים עם הדינגי בחושך 🙂 וכמובן שהמעגן כבר היה מלא עד אפס מקום (אפילו ששישי) בשבת כבר היתה שורה שניה ושלישית, בבוקר שאחרי ספגטי עוגנים הרגיל, הרבה צעקות ואנשים במים מנסים להשתחרר לדרכם 
נהוג בהידרה במעגן להיקשר אחד על השני כשאין מקום, זה אומר שהראשון מוריד עוגן ונקשר ירכתיים לרציף.. מתמלאת השורה הראשונה ומתחילה השניה, אלה מורידים עוגן וקושרים ירכתיים לחרטום הסירה שקשורה לרציף.. וכן הלאה לעוד ועוד שורות. ברציף ממול.. קורה אותו דבר. עכשיו תארו לכם כמה עוגנים אחד על השני ואחד ממול השני… ובבוקר יוצאים בסדר ההפוך לכניסה של אתמול. אל הרציף וממנו לסירה עושים המפליגים את דרכם על גבי הסירות שבין הרציף לסירה שלהם, גם באמצע הלילה, שיכורים. בקיצור.. לא שופט, כל אחד והבחירות שלו 🙂
אנחנו הלכנו 20-25 דק בשביל יפיפה באי המדהים ביופיו הזה עד שהגענו למנדרקי שם חיכתה לנו הדינגי שלנו שלקחה אותנו למיטה
חייב לציין ששנה שעברה כשהגעתי למנדרקי בספטמבר אי אפשר היה להכניס סיכה! עגנו במפרצון הזה יותר סירות מבמרינה הרצליה, במרחק בין דופן לדופן קטן יותר מבמרינה תל אביב.. כולם בח' עם עוגן קדימה וירכתיים לסלעים, ובאמצע המפרץ עוד סירות בעגינה חופשית, העיקר להיות בהידרה. בין כל הסירות מזרוני ים, אבובים ומיליון אנשים שוחים ומשתוללים במים.. וואו! ברחנו משם… לדוקוס האי השכן. שם הינו כמעט לבד 🙂 אגב, אפשר להזמין טקסי בואוט מדוקוס להידרה וחזרה, למי שמעוניין. זה לא זול, אבל אם מתחלקים מספיק אנשים זה יכול להיות פתרון לא רע. אולי אפילו פחות מצוללן (לא ניסיתי).
לסיכום, הידרה לא סתם אחד האיים הכי פופולריים ביוון כולה, לא סתם לאונרד כהן ז"ל החליט להשתקע בו ולא סתם כולם רוצים לעגון בו. אבל… לא קל בהידרה, וזאת כדאי לדעת. אז כמה טיפים בכל זאת, אם אפשר להגיע שישי שבת מה טוב, אם במנדרקי להשתדל להמנע מהאיזור הבעייתי והעמוק של המפרץ, ואם במעגן.. לנסות ולעמוד על המשמר ולדאוג שתוכלו לצאת בבוקר בלי בעיות מיותרות. ואם לא זה ולא זה.
לא בכוח, הפלגה קצרה לדוקוס ואתם בחלום תהנו…
הכותב הוא עודד פריידין – חי על היאכטה שלו בפיראוס ומייסד קבוצת הפייסבוק מפליגים/ות ביוון Sailing Greece 