מפליגים בטורקיה – פיניקה ומערבה

קיץ 2019 הפלגנו לטורקיה, אז עוד לא היתה קורונה 🙂

היחס הרישמי בין המדינות עוד לא היה מפוייס כמו היום, מצד שני גם לא היה כעוס כמו אחרי המרמרה..

אבל הטורקים, לפחות בריביירה הדרומית, היו מפוייסים בהחלט! למעשה הם ממש התגעגעו אלינו אם אפשר לומר, יצאו מגדרם לרצות כל סירה וסירה שהגיעה מהארץ (או מכל מקום אחר) על מנת שנחזור ונספר כמה טוב שם.. ואולי יום אחד תחזור העדנה, יחד עם התיירות והכסף. זה לא סוד שם שארדואן החריב להם את הפרנסה.. תמונות שלו לא תראו תלויות ליד אטאטורק שנמצא בכל מקום, הבן גוריון שלהם, אבי האומה ומייסד האימפריה הטורקית של ימינו.

המרינה הראשונה שהגענו היא המרינה של פיניקה, עיירה מוזנחת ולא מעניינת בעליל (לכן גם אין משם תמונות) שהיתרון שלה הוא הקירבה לישראל והמרינה המאד מסודרת שלהם לצורך כניסה ויציאה. בהמשך כשגילינו את האפשרות ליציאה מקאש כבר לא היתה סיבה לחזור לפיניקה.

https://maps.app.goo.gl/awxS77NHgis26yPa8

הגענו בשעת לילה, חושך מוחלט, ובכניסה קיבלה אותנו סירת העזר של המרינה וכיוונה אותנו למקום מסודר עם מורינגים, חשמל ומים (לפני הקורונה זה עוד היה אפשרי, בקורונה הוקצה רציף מבודד לכך ואסרו על ירידה מהסירה עד לסיום תהליך הכניסה).

בבוקר הגיע הסוכן לקחת את המסמכים, ככה זה בטורקיה, הכל נעשה עם סוכן! יש שאומרים שזו הדרך שלהם לתת פרנסה למקומיים, יש שאומרים שזה בגלל קשיי השפה של נותני השירות (שוטרים, מוכסים וכו') ואני אומר.. למה לא, בכיף! שיעשו את העבודה בשבילי, אני אשטוף את הסירה בזמן שהם יתרוצצו בין המשרדים לחתימות ופרוצידורות שלא לי במילא.

120 יורו עברו לסוכן ומכאן ואילך אנחנו חוקיים להפליג ולהסתובב 90 יום בטורקיה (הויזה האוטומטית שלנו כאזרחי ישראל. אפשר להאריך אותה אם רוצים, בכל מיני תנאים והגבלות.. אבל אנחנו העדפנו לנצל את 90 הימים הבאים שלנו ביוון).

אז כל טורקיה לפנינו.. ואנחנו מתחילים לאט לאט (יבאש יבאש) להפליג מערבה. ככל שמתקדמים מערבה המחירים עולים, התיירים מצטופפים ותנאי השירות משתפרים.. מרינות משודרגות, סירות שירות לממכר.. גלידות, קפה, מאפים ואפילו מעבורת ענקית, שהיא סופרמארקט על המים.. יותר ויותר גולטים וסירות תיירים באתרים מרהיבים והיסטוריים.

יש הכל מהכל.. ולכולם!

הנקודה הראשונה לחקור: קקובה (Kekova)

https://maps.app.goo.gl/weEEcvQP9pKknbjUA

הנקודה שמסומנת היא מרכז המפרץ, המוגן, אשר מוקף הרים ירוקים מכל הכיוונים.. מסביב לה מלא חופים מיוחדים, מפרצים למחקר עם הדינגי והמון היסטוריה.

על קו המים.. מסעדות אותנטיות עם אוכל מקומי מבושל, דגים טריים מהים וגלידה תוצרת בית.. כל מסעדה כזאת בנתה לעצמה רציף עץ רעוע שכזה וחיברה אליו צמיגים ישנים של רכב, התקינה כמה ברווזים לקשירת סירות האורחים ואפילו יש שיתנו חשמל ומים כשירות לאורח.. והכל… כדי שתאכלו אצלם את ארוחת הערב שלכם. אין דיל שווה מזה! אגב.. כמה לירות של ארוחת ערב כן?! זה הכל! וארוחה… מממ.. האוכל הטורקי הוא מהמשובחים.. ומהידיים של המאמות שם שמכינות אותו זה מדהיםםם!

עוד על קו המים.. יש מחדרים פשוטים להשכרה ועד למלונות בוטיק קטנים (אם אפשר לקרוא לזה ככה) הכל צנוע, פשוט ומהמם!

מאחורי כל הטוב הזה שקורה על קו המים נמצאים שבילים מהם ניתן לצאת לטיול במעלה הגבעה אל ומדרגות מאולתרות מימיי אנו באנו.. כשבדרך מרכולים, בתי קפה קטנים וכפריים, דוכנים לממכר תוצרת מקומית, עיזות, תרנגולים וצבים.. כולם יחד 🙂

בסוף העלייה יש מבצר מדהים עם סיפור היסטורי מתקופות שונות ונוףףףףף אמאלה 🤩