מפליגים מפיראוס לספורדים

לפני חודש יצאנו ממרינת הבית שלנו בפיראוס לכיוון האיים הספורדים הצפוניים, יעד שחשקנו בו במשך שנים והיה יחסית רחוק להשגה / היו הרבה יעדים נחשקים בדרך ואי אפשר הכל.

עברנו במיצר שבין האי אוויה למיינלנד והמקומות שראיתי בדרך בהחלט גרמו לי לחשוב (ולכתוב).. 

שאלתי את עצמי למה כולם הולכים לאותם מקומות ונדחסים יחד לאותם רציפים צפופים, אחד על השני, בזמן שאפשר להפליג בכיף, גם ביולי אוגוסט, במקומות מדהימים לא פחות, בנחת… בלי להרים עוגן של אחרים ואחרים את שלך, בלי מלטמית, גלים ועוד ועוד.. ?

אולי זה חוק העדר? התמונות היפות שמעלים מהמקומות היפים שהיו בהם כולם ואולי חוסר התמונות והסיפורים ממקומות כמו אלה, שכנראה מביאים למצב של חוסר הכרת המקום.. יחד עם הרצון להיות איפה שכולם?! אולי סיבות אחרות? מוזמנים לכתוב את דעתכם מניסיונכם..

בכל מקרה, עכשיו לכשנחשפתי לאיזור הזה, בעיניי זהו יעד אטרקטיבי לא פחות משאר המקומות היפים ביוון.

ולכן באתי, כדי לספר.. על כמה מקומות כאלה שראיתי.

עצירה ראשונה עשינו בפורטו רפטי (Porto Rafti) רק כדי לחתוך את הדרך, מפרץ ענק ומוגן, קרוב מאד לשדה התעופה של אתונה (רק 20 דקות נסיעה), מושלם לאיסוף והורדת נוסעים, התארגנות, קניות, תיקונים או סתם מנוחה בדרך. עיירה קטנה, פרבר אתונאי, לא יפה במיוחד (לא רק אני אמרתי, זה כתוב בפיילוט בוק אפילו:) אבל חיה ותוססת, חופים, ברים, חיי יום ולילה פעילים למי שחפץ. אנחנו נשארנו על הסירה ⛵ ויום למחרת המשכנו.

בדרך לפורטו בופאלו (Porto Bufalo) בחנו מפרץ מסקרן שבנוויוניקס נראה שאין בו עומק של יותר מחצי מטר בכניסה, אבל מקריאה מעמיקה בנייווילי (Navily) הבנתי שאפשר להכנס ויש כ4 מטרים של עומק מינימלי בכניסה ו8 מטרים במרכז העמוק. המקום הוא גן עדן! (https://goo.gl/maps/R5hSykJVvUPeMepu9 ) בריכה של מי טורקיז ממוקמת בין שני איונים קטנים שמגנים עליה כמו פנינה. כדאי להקשר ירכתיים לאנשהו כי הרוח משתנה תדיר, אם רוצים להשאר לילה, או פשוט להוריד עוגן במרכז אם הפסקה של כמה שעות מספיקה לכם. הינו שם לבד! לא האמנו… רצינו להשאר שם שבוע אבל נאלצנו להרים עוגן יומיים אחרי ולהתקדם לאסוף חבר שהיה אמור להגיע ולפגוש אותנו בחלקידה (Chalkida).

הדרך לחלקידה היתה מהממת, מלאה ירוק, הרים וים חלק. כפרים קטנים פזורים בדרך ולמרגלותיהם חופים משגעים עם מתרחצים לא רבים. רק אנחנו מפליגים בתעלה הזו.. מדי פעם איזו מנועית מקומית חוצה את דרכינו בדרך מהמיינלנד לאוויה, או להיפך.. ולא יותר. שקט ושלווה… 

לפני ההגעה לגשר חלקידה עוברים מתחת לגשר מיתרים יפה, חשוב לבדוק לפני את גובה התורן שלכם, לוודא שאתם עוברים מתחת ל37.3 מטר 🙂 

מיד אחריו הגענו לגשר חלקידה הישן, הורדנו עוגן בחלקו הדרומי של הגשר מצד מערב, אפשר גם להיכנס למרינה, בצד הדרום מזרחי, למי שזה חשוב לו, ואם יש מקום כמובן. נראית מרינה אחלה. 

העגינה במפרץ לא מלבבת במיוחד מאחר והמים דיי עכורים ומלא מדוזות קטנות שקצת ביאסו את הטבילה.

ירדנו עם הדינגי לחוף, בחלק המזרחי (דרומי) של הגשר, על מנת לקבל דגשים לגבי מעבר של הגשר, שעות פתיחה וכו'.. הסבירו לנו שיש חג הערב של הקדוש המקומי (כמובן) ולא ניתן לעגון על הרציף המקומי של העיר אחרי החצייה, כי המקומות שמורים. הפנו אותנו למפרץ המערבי שלאחריו, אנחנו בחרנו במזרחי דווקא, אבל לא נראה שיש הרבה הבדל, במיוחד שעוברים באמצע הלילה וכל מה שצריך זה שהות קצרה עד הבוקר ולהמשיך הלאה.

קצת על מעבר הגשר: גשר חלקידה הישן הוא מהגשרים העתיקים ביותר ביוון והוא מחבר בין אוויה למיינלנד, אתונה והשאר. הוא נכנס פנימה לתוך עצמו בשני הצדדים וזו חוויה בפני עצמה לראות את זה. כולם עומדים וצופים בגשר הנפתח ובספינות החוצות אותו כל אחת בתורה מדרום ואח"כ מצפון, בסדר מופתי ובניצוחו של האיש מהקשר (VHF) 

הגשר לרוב נפתח בשעות הלילה, לאפשר מעבר רכבים תקין במהלך היום, וגם כי מתחת לגשר ברוב שעות היממה קיים זרם חזק מאד, לצפון או לדרום, תלוי בתנועת הים והרוח, ובשעה שהוא הכי רגוע בוחרים לפתוח אותו למעבר סירות. השעה כתובה על גבי הגשר באורות נאון וצריך להאזין לקשר אחרי שנרשמים במשרד ומשלמים את דמי המעבר (הסכום תלוי בגודל הסירה וביום בשבוע) אפשר להתעדכן בעוד פרטים בנייווילי, נוויוניקס, פיילוט בוק, גוגל וכו'…

(https://maps.app.goo.gl/ivQgtQZXAYsJmqQZ8)

בבוקר המשכנו למקום שנקרא "הסיישל של יוון"… שם מפוצץ ומבטיח. מצד אחד קשה להגיד שהוא מקיים את ההבטחה, אבל מצד שני בהחלט מקום מדהים! רצף איים קטנים וחמודים בקודקודו הצפון מערבי של האי אוויה, עם מעברונים רדודים בינהם שניתן לעבור עם דינגי, חופים לבנים עם ברי קיץ עליהם, שימשיות, כסאות נוח ודיג'יים שמנגנים ועושים אווירה. סירות תיירים שבאות והולכות מהעיירות הסמוכות, אתרי צלילה לאוניות טרופות ועוד אטרקציות נחמדות. הורדנו עוגן בצורה חופשית, בעומק שמונה מטר, בצד המוגן ביחס לרוח שהיתה צפויה במהלך השהות שלנו וישנו מצויין. 

(https://goo.gl/maps/qTsUBJQuEVMayvnDA)

למחרת המשכנו לפליון, נקודה אחת לפני המעבר לספורדים… למי שיש זמן, סירה פרטית או צ'ארטר של שבועיים ומעלה, מומלץ מאד. אפרט על אלה עוד בהמשך..

אז כמו שציינתי קודם, בדרך יש את פורטו בופאלו שהוא מקום מדהים לעצירה בדרך.. ויש עוד שלל חופים יפים ומפרצים ירוקים לעצור בהם אם רוצים לקחת את זה לאט. מי שיוצא מלאווריו בכלל קרוב לכל האיזור הזה ויכול להעביר בכיף שבוע בהפלגות קצרות, של שעות בודדות ואף פחות מזה, בין מקום למקום. לאנשי המפרשים אפשר לגלסס את הדרך צפונה ולרדת חזרה דרומה עם הרוח, בדר"כ בעונת הקיץ. ולמי שאוהב להגיע, קל ונוח לעשות זאת עם מנוע ובלי מלחמות מיותרות עם ים וגלים בדרך. מי שבא מזאה או אלימוס מרינה יכול גם לעצור בדרך בכף סוניו, אנאביסוס ולתת כיף לפוסידון, חברינו, במקדשו המקודש, ולקבל ברכה לדרך 😉 תהנו ⛵