עגינה ים תיכונית – כל מה שצריך לדעת לפני הפעם הראשונה

כמו כל דבר, כאשר יודעים את סדר הפעולות, הסקיפר כבר מנוסה בעגינות כאלה והצוות יודע מה הוא עושה, עגינה ים תיכונית היא לא דבר מסובך. אבל למי שיוצא כסקיפר בפעם הראשונה להפלגת חו"ל זהו תמרון מאתגר, במיוחד עם צוות לא מיומן מכמה סיבות: 

1. בשגרה בארץ כמעט ולא משתמשים בעוגן, כתוצאה מכך מי שלא הפליג הרבה בחו"ל לרוב אינו מיומן בשימוש בעוגן ועוד פחות בביצוע עגינה ים תיכונית. 
2. באזורים כמו יוון וטורקיה, בקלות נוכל למצוא את עצמנו נכנסים לעגינה בתנאי רוח מאתגרים של 20-30 קשר. מכיוון שבעגינה ים תיכונית המקום הוא מה שקובע את כיוון העגינה ולא כיוון הרוח (חרטום מול הרוח כמו בעגינה פשוטה) לעיתים רבות נאלץ לבצע עגינה דווקא עם דופן לרוח, מה שהופך את התמרון למאוד קשה ומאתגר לסקיפר לא מנוסה. 
3. זהו תמרון מעט מורכב (במיוחד בקשירה לחוף במפרץ) הדורש תפעול של הצוות וסדר פעולות נכון. כדי לעשות אותו כמו שצריך, דרושים אנשי צוות שיודעים לתפעל את העוגן ואת חבלי הירכתיים ותקשורת טובה בין הסקיפר לאנשי הצוות מהחרטום עד הירכתיים. כאשר הצוות והסקיפר לא מיומנים זה יכול להיות מתכון לאנדרלמוסיה לא קטנה.

עגינה ים תיכונית לרציף: 

הערכות: 

• עוגן מוכן להורדה – משוחרר, כננת עובדת כולל בדיקה שהעוגן באמת יורד ועולה. איש עוגן מוכן וקשוב לסקיפר. 
• פנדרים בשני צידי הסירה + פנדר ירכתיים – כי נהיה צמודים לרציף + איש צוות עם פנדר נייד למקרה הצורך. 
• דינגי מורמת ומאובטחת. 
• חבלי ירכתיים מוכנים בשני הצדדים – קשורים כמו שצריך לברווז וכבר עוברים נכון מעבר לריילינג ומוכנים לזריקה. 
• איש צוות אחראי לזריקת חבל ירכתיים לכל דופן. וודאו שזה מישהו שיודע לזרוק חבל, לקבל אותו חזרה (עדיף תמיד להיקשר סינגל הנדד – מקל על היציאה) ולקשור אותו חזרה לברווז בלי הצלבות בריילינג ובקשירה נכונה. 
• איש צוות שיהיה מוכן לרדת לרציף במקרה הצורך אם אין מי שיקבל מכם חבלים. 
• בחירת מקום היקשרות.
• בחירת נקודת הטלת העוגן: נקודת האחיזה של העוגן בקרקע צריכה להיות:

1. באזור ה- 30-40 מ' מהרציף לתפיסה טובה של העוגן.
2. בדיוק מול מקום ההיקשרות לרציף- אחרת יש סכנה להצלבה עם שרשראות עוגן של השכנים, ובסיום ההיקשרות הסירה תהיה בזווית לא ישרה, או שיהיה מתח קבוע של שרשרת העוגן בזווית הצידה.

במידה ואתם מבצעים את התמרון עם רוח צד, יש להתחיל להטיל עוגן מעט במעלה הרוח כי עד שהעוגן יגיע לקרקע ויתפס, אתם תזרקו למורד הרוח. אם תתחילו להפיל עוגן בדיוק  מול המקום ברציף אתם תזרקו למורד הרוח והתוצאה בסוף תהיה שהעוגן תפוס במורד הרוח מהנקודה הרצויה. 

• וידוא נוסף שכולם מוכנים, אתם מבינים מהיכן הרוח ואיך לבצע את התמרון כמו שצריך ואפשר להתחיל.

עגינה והיקשרות: 

• הגעה לנקודת הטלת העוגן עם הירכתיים לכיוון הרציף, גם אם זה אומר שהדופן שלכם לרוח.
• התחלת הורדת עוגן.
• שילוב רברס מעט אחרי התחלת ההורדה, לתת לעוגן זמן להגיע לקרקעית. 
• תנועה ברוורס אל עבר הרציף ומקום ההיקשרות תוך כדי שחרור מבוקר של שרשרת העוגן. ככל שהרוח יותר חזקה אין ברירה אלא לנוע עם יותר גז ומהירות כדי לשמור על שליטה. במידה והרוח חלשה אפשר לעשות הכל לאט ובזהירות. כמובן שגם ברוח חזקה אי אפשר לגשת לרציף מאוד מהר…. 
• שחרור שרשרת העוגן תוך כדי התנועה אחורה: במידה ויש לכם איש צוות מיומן על העוגן, האידיאל הוא שחרור שרשרת במידה הנכונה ולא סתם לשחרר שרשרת שתהיה רפויה לגמרי על הקרקעית. לפני שמגיעים למקום, בעדינות לעצור לרגע את השחרור כדי לראות שהשרשרת נמתחת- פעולה זו תעיד על כך שהעוגן תפס וגם תנעץ אותו עוד יותר טוב בקרקעית. עושים את זה לכמה שניות ומיד ממשיכים לשחרר כי אנחנו לא רוצים לעצור את הסירה – היא תתחיל ליפול מהרוח והתמרון שלנו יעצר ויסתבך. 

במידה ואין איש צוות מיומן על העוגן, האופציה הכי טובה היא שפשוט יוריד שרשרת כל הזמן עד שתגיעו למקום כדי לוודא שלא יעצור את הסירה באמצע.  

• לוודא שהפנדר ירכתיים שקשרתם בשבלב ההערכות, עדיין ממוקם בצורה אפקטיבית לשמירה על הירכתיים. 
• מספר מטרים לפני הגעת הירכתיים לרציף, עצירת הורדת השרשרת. כדי שתמתח עם ההתקרבות לרציף ותבלום את הסירה. במידה והסירה נעצרת מוקדם מידי, אפשר כמובן לשחררעוד מספר מטרים. 
• זריקת חבלי ירכתיים להיקשרות – נזרוק ונקשור קודם את החבל במעלה הרוח לאחר מכן במורד הרוח. הכי נוח לקשור מראש סינגל הנדד, כלומר לקבל את החבלים בחזרה לסירה ולאבטח על הברווז. כך אין צורך בעזרה מהרציף בשביל להשתחרר. 

במידת הצורך אפשר להתקרב באופן מבוקר לרציף, להוריד איש צוות, לקבלת חבלים ולהתרחק חזרה למרחק בטוח של מטר – שניים מהרציף. איש הצוות יורד לרציף ללא חבל ביד כדי למנוע נפילת חבל למים והסתבכויות למיניהן. נצמדים לרציף, איש צוות קופץ לרציף ומתרחקים. עכשיו אפשר ברוגע לזרוק לו חבלים. 

• לאחר שהירכתיים קשורים, יש למתוח את שרשרת העוגן כמה שאפשר. לא לפחד שהעוגן ישתחרר! אם הוא ישתחרר עכשיו זה אומר שהוא לא תפוס טוב והיה יכול להשתחרר גם עם משב רוח חזק באמצע הלילה. מותחים חזק לוודא שהעוגן נעוץ היטב. (כמובן שאם אתם לא קשורים בירכתיים, טעות נפוצה… הסירה פשוט תמשך קדימה) אם מתחתם, השרשרת התרוממה עם המתח אבל לאחר כמה שניות היא שוב מתרופפת, זה אומר שהעוגן נגרר ולא תפוס! אפשר לנסות שוב למתוח בניסיון לגרום לו להתחפר ולהתפס, אבל אם השרשרת שוב מתרופפת, אתם חייבים לצאת ולעשות את כל התמרון מחדש! גם אם כרגע אין רוח / הרוח חלשה ומשקל השרשרת מספיק כדי להחזיק את הסירה במקום, אתם לא יודעים איזו רוח יכולה לעלות בלילה ואתם לא רוצים להיזרק על השכנים או יותר גרוע מזה על הרציף באמצע הלילה. אין ברירה אלא לצאת ולבצע את התמרון מחדש. 
• לאחר שווידאתם שהעוגן תפוס היטב זה הזמן לסידורים ובדיקות אחרונות לפני שמסיימים. כעת יש להתאים ע"י משחק בין העוגן לחבלי הירכתיים את המרחק הרצוי לרציף כך שיתאים לקפיצה / הנחת גאנגווי מה שנוח לכם. קבעו את הסירה במרחק המתאים לכם מהרציף. וודאו שהחבלים קשורים היטב בלי הצלבות על הריילינג והקשרים נכונים, יש פנדרים בגובה הנכון בכל המקומות הרלוונטים כולל הירכתיים –  וזה הזמן להדמים. (יש לקחת בחשבון אפשרות לעליה של רוח חזקה ואו גלים, גם ממעבורת שעוברת, שעשויים לקרב או אפילו לזרוק אתכם לכיוון הרציף, לכן חשוב לשמור מרחק ביטחון מהרציף ושיהיה פנדר טוב ביניכם לבין הרציף) 
• עוד משהו קטן לפני הבירה, מומלץ לדאוג למים וחשמל עכשיו ולא לדחות, כדי לא לפספס את אנשי המרינה. 

עכשיו אפשר להרפות ולפתוח את הבירה….