הפלגה משפחתית באיים הסרונים- רונן בזק

לקחנו את הזמן בכיף מתוך ידיעה שלא חסרים מקומות עגינה בפורוס, ואכן לא היתה בעיה למצוא מקום ב Poros South Quay. פורוס כפי שכבר כתבתי יפיפה, וכדי לראות היטב את היופי, עולים במדרגות הלבנות, לא משנה איזה, כולן באופן פלאי מובילות לאותו המקום- למגדל השעון. הנוף המתגלה לעיניים פשוט מהמם. מומלץ לעלות בשעת שקיעה, כי כך מרוויחים את הנוף באור יום, את השקיעה, ואת היופי החדש שמתגלה לקראת חשיכה כשהאורות נדלקים.

למחרת בבוקר הפלגנו מפורוס דרך התעלה לדרום מזרח ואז לדרום מערב לאורך החוף המזרחי של הפולופונז לדוקוס – אי מקסים לא מיושב.  עצרנו לשחיה במפרצון יפיפה בצפון האי- Ayios Ioannis– מי טורקיז, תענוג של מקום- שחיה, שנירקולים, סאפ, ארוחת צהריים בסירה, ויצאנו לעשות את הלילה בארמיוני למרות מחאותיו של בן ה 11 שרצה להישאר שם ללילה על עוגן, ובדיעבד להישאר לא היה רעיון רע בכלל. הגענו לארמיוני קצת מאוחר, לא היה מקום במעגנה ולכן סיירנו הלוך ושוב כדי למצוא מקום עגינה ברציף. פתאום ראינו לאגון 50 שניסתה להידחק בין מונוהול למנועית מפוארת כשמשני צידיה עומדים הצוותים של שתי היאכטות עם פנדרים וצועקים שזה לא ילך, היא רחבה מדי. אנחנו עם לאגון 42, והמסקנה האופטימית הייתה שאם הלאגון 50 העזה לשקול להיכנס, אנחנו כנראה ניכנס. התמקמתי עם הקטמראן כ 40-50 מטר קדימה, סער בחרטום על העוגן, שאר הצוות  בהיכון בדפנות, הצוותים של השכנות המיועדות במתח גדול מחכים עם פנדרים- לזכותם יאמר שהיו מוכנים לנסות. קהל של סקרנים כבר הצטבר על המזח לראות מה יקרה הפעם. אני מסמן לסער להוריד עוגן ומתחיל תזוזה לאחור. התחושה הייתה כאילו שאני מנסה להתיישב בכיסא של כיתה א' עם ידיות בצדדים- מנסה ומנסה אבל הכיסא קטן מדי, והת*ת, מה לעשות, לא לגמרי נכנס. השליש האחורי של הסירה נדחק פנימה, ואז התחילו צרחות לחץ מכל הכיוונים שזה לא הולך לעבוד ושאני חייב לצאת. בלית ברירה, שילבתי לתנועה קדימה וצעקתי לסער להרים את העוגן. התקדמנו החוצה, אבל מהפח אל הפחת- חמישה מטרים בלבד לאחר שהירכתיים שלנו נפרדו מהשכנים, סער צועק שהעוגן לא עולה. העוגן שלנו תפס את שרשרת העוגן של אחד השכנים. קהל הסקרנים קיבל תמורה מלאה – הדרמה מתפתחת. תוך כדי קבלת צעקות שבר ועצות מהשכנים שהפכו להיות מחותנים בלית ברירה, הלכתי מהקל אל הכבד: ראשית תמרוני מנוע תוך כדי הורדה והרמה של העוגן – מה שכמובן לא עבד, ואז חילוץ עוגן קלאסי שעבד אפילו תחת לחץ, ומול קהל: הרמת העוגן שלנו עם השרשרת של המחותנים עד למרחק הגעה עם היד מתחת לחרטום שלנו, השחלת חבל מתחת לשרשרת שלהם וקשירה לברווז שלנו, הורדת העוגן שלנו עד למתחת השרשרת שלהם, נסיגה קלה לאחור, שחרור החבל כדי שהשרשרת של המחותנים תצנח לה חזרה למצולות והעלאת העוגן שלנו לקולות ההקלה של המחותנים לשעבר, הכמעט שכנים, וקריאות שונות מקהל הסקרנים. לאחר ניפנוף לשלום, ומחמאות לצוות האמיץ שלי שפעל בקור רוח ותפקד מדהים, שטנו להטיל עוגן מעבר לפינה, במקום אנונימי שבו אנחנו לא סלבס, וירדנו עם הדינגי לחקור את הטברנות בארמיוני. אין ספק שהצזיקי טעים יותר אחרי הרפתקה כזו.

למחרת בבוקר, ביצענו את המהלך ה"לא סביר" הראשון מבחינת מסלול ההפלגה, וחתכנו חזרה לרוחב המפרץ הסרוני, לכיוון צפון מזרח, על מנת לעשות את הלילה שבין שלישי לרביעי בחוף ביבשת, כדי שענבר תוכל להגיע לשדה התעופה באתונה בשש בבוקר לקראת ההמראה שלה בשמונה. כיוונתי ל Anavyssos ועשינו את הלילה על עוגן במפרץ Agios Nikolaos Beach מול רוח צפון מזרחית שידעתי שתירגע בלילה ותאפשר שייט רגוע עם הדינגי בבוקר. אלקמיני תיאמה לנו את תומאס נהג המונית לאיסוף של ענבר למחר בבוקר, ומתוך הבנה לדאגה שלי לשלוח את הילדה לבד בחמש בבוקר עם נהג מונית היא ציינה שהיא סומכת עליו עם הילדים שלה! ביום רביעי בחמש ועשרים בבוקר, בחושך מוחלט, הורדנו את הטרולי של ענבר לדינגי, ושטנו לכיוון החוף. למזלי האורות של ה Nuevo Loca Beach Bar דלקו כל הלילה ונתנו לנו יעד מצוין לכוון אליו. עלינו לחוף, וחיכינו לתומאס נהג המונית הנאמן שהגיע כעבור דקות ספורות לחניית החול של הביץ' בר. ענבר עלתה למונית, ונסעה לה לשדה התעופה, לטוס הביתה להתחסן ולהתארגן לקראת תחילת שנת הלימודים (שנה ד' רפואה). אני דחפתי את הדינגי חזרה למים, שטתי לסירה, ועל הסיפון חיכתה לי נועה שקמה מהמיטה וחיכתה לתפוס את החבל מהדינגי למרות שאמרתי לה מראש שאסתדר ושתמשיך לישון-תמיד כיף לדעת שדואגים לך.

כשהגיע הבוקר "הנורמלי", ולא חמש בבוקר,  ירדנו כולנו עם הדינגי לחוף, ישבנו לנו בכיף בביץ' בר, עם מוסיקה נחמדה, ונהנינו מהאווירה. לאזור הזה לא מגיעים תיירם בד"כ, לא מהים ולא מהיבשה, והוא מלא ביוונים כך שהאווירה מאוד אוטנטית. מכיוון שאנחנו לא מסוגלים להישאר במקום אחד יותר מכמה שעות, החלטנו שוב לצאת לדרך, וביצענו את המהלך השני ה"לא סביר" – יצאנו לקיקלאדים. מזג האויר איפשר את זה, ורצינו להגיע לקיאה. שטנו דרומה, ואז לכיוון מזרח לאורך חוף היבשת, עזבנו את המפרץ הסרוני כשמקדש פוסיידון מתנשא לו גבוה על ההר לשמאלנו בכיף סוניו, יצאנו אל הים האגאי, חלפנו על פני מקרוניסוס והפניתי את החרטום לכיוון צפון קיאה. כיאה לאגאי הרוח עלתה- צימצמתי מפרשים, אבל המשכתי להרגיש לא נוח. מהסתכלות בוינדי, וגם מהסתכלות קדימה על כיוון הרוח והמסלול, החלטתי להוריד מפרשים ולהתקדם רק עם מנוע. כאן המקום להזכיר, את החשיבות הענקית במעקב רצוף אחרי התחזית. זה לחלוטין יכול לשנות חוויה טובה וכיפית שהמשפחה רוצה לחזור עליה, להפלגה סוערת ולא נעימה, ויותר מזה, לתקלות, נזקים, פציעות ואף יותר. בעמוד המקצועי לסקיפרים יש לסיילינג אראונד כמה וכמה הרצאות בנושא שימוש נכון באתרי תחזית, כלים דיגיטלים בהפלגה, ועוד.  כשהגענו ל Ormos Livadhi הרציף היה ריק, למעט מונוהול אחת בודדה. התחלתי להתמקם לרוורס עם סער כרגיל על העוגן, איילה ענבר ונועה מתכוננות עם חבלי החרטום, ותכננתי להתמקם לי בכיף באמצע הרציף הריק, כשפתאום הופיע הבחור של הרציף, מסמן לי בתנועות ידיים לעגון דווקא ליד המונוהול. כל הרציף ריק, והוא רוצה דווקא שם. נשבה רוח צד של כ 15 קשר שמאוד הקשתה, ואני כבר בתזוזה לאחור, מנסה בכל זאת לעשות מה שהוא רוצה, ואז אני רואה שהוא עבר לצד השני של המונוהול ומתחיל לסמן לי משם. התוצאה הייתה שלמרות כל עשרות המטרים של הרציף הריק, נחתתי באופן טיפשי צמוד הרבה יותר מדי אל המונוהול מעל הרוח, וכל ניסיון תיקון הפך להיות מסובך מאוד כשהרוח מפילה אותי עוד ועוד על המונוהול. במהלך המאמצים להסתדר איכשהו, אני שומע ברקע את הבחור המעצבן על הרציף אומר לחבר שלו עלי שאני מלאקה. לא נעים לקבל את התואר הזה ביוון. נקשרנו לרציף כשאנחנו בלית ברירה דבוקים דופן לדופן למונוהול, הפנדרים ביננו לחוצים אימים, באופן די אידיוטי בהתחשב בזה שרק שנינו ברציף. כשהמעצבן הלך, ונועה והילדים הלכו לעשות השלמות בסופר, ניצלתי קצת הבנה גיאומטרית בשילוב פיסיקה, ובעזרת עבודת חבלים הזזתי את הסירה כמטר הצידה כנגד הרוח כשאני ממלמל לעצמי, מלאקה אחותך. באופן מפתיע, עד הערב הרציף התמלא, והרוח נרגעה. בקיאה אכלנו ערב במסעדה קצת יקרה אבל פחות שגרתית שנקראת   Nisos, ולמחרת בבוקר, יום חמישי, יצאנו לנקודת שחיה מקסימה ב  Órmos Oryiás חוף קטן שהיה רק שלנו Ladiou Beach, ומשם… חזרה לסרוני. הילדים רצו לעשות את היום האחרון במוני- שימו לב שאומרים Moni ולא Muni או Mooni, ההבדל במשמעות של המילה ביוונית במקרה הזה הוא דרמטי. הראשון זה השם של האי, והשני הוא איבר המין הנשי, או במילים אחרות כדי להדגיש את חומרת הטעות, זה כמו בעברית ההבדל בין כוס ששותים ממנה ל… אז שימו לב :). בכל מקרה, הילדים רצו לבלות את יום שישי באי מוני, אז החלטנו לעשות את הלילה של חמישי בפרדיקה הקרובה. כמובן שלא היה מקום במעגן, ועגנו בחוץ בעגינה ים תיכונית אל הסלעים של המזח. יש מאמר מסודר בעמוד המקצועי לסקיפרים על השלבים הנכונים לעגינה ים תיכונית, אבל אי אפשר לבצע מעקב אחרי השלבים כשאותו האדם הוא זה שיורד לקשור את החבלים לסלעים והוא גם זה שצריך להיות על ההגה. הסתדרנו כמובן, גם בעזרת נועה שהפגינה שליטה בטרוטלים, וגם בעזרת פיבי הסקיפרית המקצועית שהופיעה לה פתאום על הסלעים, מקפצת מסלע לסלע, תופסת חבלים של יאכטות וקושרת אותם במהירות שיא לסלעים, תוך כדי צעקות שמאל רוורס ימין קדימה והפוך בהתאם לכיוון נפילת הירכתיים. ד"א, יש באתר Sailing Around בעמוד המקצועי גם מאמר בנושא "יום קבלת הסירה" ומפורטת בו בדיקת היאכטה לפני יציאה, וכתוב שם לבדוק שיש שני חבלים צפים ארוכים (הצהובים). כמובן שאני לא בדקתי, וכמובן שהסתבר ברגע האמת שיש רק אחד, ונאלצתי להשתמש לצד אחד בשני חבלים רגילים- לפחות יצא לי לתרגל קשר אורגים תחת לחץ. ועוד ד"א, לסיילינג אראונד יש עכשיו גם סקיפרית מקסימה!

התקלחנו, התלבשנו יפה, וירדנו עם הדינגי לפרדיקה החמודה, לארוחת ערב אצל Giovita, וגם לתת לה חולצת פולו של Sailing Around שהבטחתי לה כבר מזמן. 

למחרת בבוקר, שטנו עשר דקות למוני, שהמים הצלולים הטורקיזיים שלו, הווייב הנחמד של הביץ בר, האיילים והטווסים, הופכים אותו לנקודה אטרקטיבית בשבילנו למרות שכבר היינו שם כמה פעמים.

בצהריים שטנו חזרה למרינה אלימוס להחזיר את הסירה, וקיבלנו דיווחים (וגם ראינו מרחוק) על גשם זלעפות באתונה. איכשהו כשהגענו העסק כבר נרגע. 

נקשרנו במרינה בהצלחה. בערב ביקרו אותנו על היאכטה חברים יוונים, ולמחרת בבוקר, בשבת, עזבנו את היאכטה ב 09:00 בבוקר, כשהטיסה שלנו תהיה רק בערב. נתקלנו בבעיה הקלאסית שהרבה נתקלים בה. איך מעבירים את היום ומה עושים עם המזוודות. להשאיר אותן במרינה זה פתרון לא נוח מכיוון שצריך לחזור למרינה לאסוף אותן לפני הטיסה. פתרון אפשרי אחר הוא לטייל באתונה ולהשאיר את המזוודות בלוקרים באחד מכמה נקודות הלוקרים באתונה – אפשרי אבל גם לא אידאלי. אנחנו באופן ספציפי קפצנו לחברים והשארנו אצלם בבית את המזוודות עד הערב. אבל בלי קשר, שוחחתי עם אלקמיני אשפית הנסיעות והרכבים (לקוחות Sailing Around כבר מכירים אותה), והיא הציעה פתרון לקבוצות בגדלים שונים- רכב צמוד עם נהג לכמה שעות, לסיור באתונה, מודרך או לא, רגלי או רכוב, כשהמזוודות נמצאות כל הזמן ברכב, ובסופו של דבר- נסיעה לשדה התעופה. כל הפרטים באתר Sailing Around בעמוד השירותים הנוספים.

זהו, אנחנו בטיסה חזרה, אחרי עוד שבוע הפלגה מרתק, כיפי, ומעייף, שבו אנחנו נזרקים כמשפחה למימד אחר, של ים ואיים, מפרצים ועגינות, זריקות וקשירות חבלים, הגעה למקומות מקסימים, שחיה ושנירקולים – חוויות מעולם אחר. כל הפלגה כזו מוסיפה לנו עוד רבדים, גם כמשפחה וגם כיחידים, וכמובן משאירה ציפייה גדולה להרפתקאות נוספות בעתיד.